ד״ר איריס בן בסט מזרחי

עצב הראייה הוא החיבור בין העין למוח, ותפקידו להעביר את המידע הנקלט בעין אל מרכזי הראייה במוח. פגיעה בעצב הראייה עלולה לגרום לירידה בחדות הראייה, שינוי בראיית הצבעים, הפרעה בשדה הראייה ולעיתים לאובדן ראייה משמעותי.

מחלות שונות יכולות לפגוע בעצב הראייה. חלקן מופיעות באופן פתאומי ואחרות מתפתחות בהדרגה. הסיבות יכולות להיות דלקתיות, איסכמיות, תורשתיות, תזונתיות או טוקסיות, וכן לחץ על עצב הראייה כתוצאה מתהליכים בארובת העין או במוח.

מתי כדאי לפנות לבירור נוירואופטלמולוגי?

כאשר קיימת ירידה פתאומית או הדרגתית בראייה ללא הסבר ברור, שינוי בראיית הצבעים, הפרעה חדשה בשדה הראייה, כאב המלווה בירידה בראייה או ממצא חריג של עצב הראייה.

כיצד מתבצע הבירור?

הבירור מותאם לכל מטופל ויכול לכלול בדיקה נוירואופטלמולוגית, חדות וראיית צבעים, בדיקת אישונים, שדה ראייה ו־OCT של עצבי הראייה והמקולה. בהתאם לצורך ייתכנו בדיקות נוספות כגון MRI, בדיקות דם או בירור נוירולוגי.

בצקת של ראש עצב הראייה (בצקת דיסקה) היא ממצא הנראה בבדיקת קרקעית העין, שבו ראש עצב הראייה נראה תפוח. לממצא זה יכולות להיות סיבות שונות, ולכן גילויו מצריך בירור והתייחסות למכלול התסמינים והממצאים.

פפילאדמה (Papilledema) היא בצקת של ראש עצב הראייה הנגרמת כתוצאה מעלייה בלחץ התוך־גולגולתי. היא מופיעה בדרך כלל בשתי העיניים, אם כי חומרתה יכולה להיות שונה בין העיניים.

לא כל מראה של דיסקה נפוחה מעיד על לחץ תוך־גולגולתי מוגבר. הסיבות האפשריות כוללות פפילאדמה, דלקת או פגיעה בעצב הראייה, הפרעה באספקת הדם לעצב ופסאודופפילאדמה, למשל בנוכחות דרוזן של עצב הראייה.

IIH – יתר לחץ תוך־גולגולתי אידיופתי

IIH הוא אחד המצבים העלולים לגרום לעלייה בלחץ התוך־גולגולתי ולפפילאדמה. מטרת הטיפול היא להפחית את הלחץ, להקל על התסמינים ובעיקר לשמור על תפקוד הראייה. הטיפול יכול לכלול טיפול תרופתי, ירידה במשקל, טיפול ניתוחי או צנתור של ורידי המוח.

כפל ראייה (Diplopia) הוא מצב שבו רואים שתי תמונות של אותו עצם. כאשר כפל הראייה נובע מחוסר תיאום בין שתי העיניים, הוא יכול להיגרם מהפרעה בעצבים המפעילים את שרירי העיניים, בשרירי העיניים עצמם או במערכת העצבים המרכזית.

בין הסיבות האפשריות: פגיעה בעצבים III, IV או VI, מיאסטניה עינית, מחלות של ארובת העין ושרירי העיניים, ומחלות כלי דם, דלקות וגידולים המשפיעים על מערכת העצבים.

כיצד מטפלים?

הטיפול נקבע בהתאם לגורם ויכול לכלול מעקב, פריזמות במשקפיים, כיסוי עין, טיפול תרופתי או ניתוח.

כפל ראייה שהופיע באופן פתאומי, במיוחד כאשר הוא מלווה בצניחת עפעף, שינוי בגודל האישון, כאב ראש או תסמינים נוירולוגיים נוספים, עשוי לחייב בירור דחוף.

הבדל בגודל האישונים (Anisocoria) הוא ממצא שכיח ולעיתים מדובר בהבדל תקין הקיים באופן טבעי. עם זאת, שינוי חדש בגודל האישונים או בתגובתם לאור עשוי להיות קשור להפרעה בעין, בעצבים האחראים על פעילות האישון או במערכת העצבים.

הסיבות האפשריות כוללות הבדל פיזיולוגי, תסמונת הורנר, אישון ע״ש Adie, פגיעה בעצב השלישי, תרופות או חומרים הבאים במגע עם העין, פגיעה בעין או ניתוח עיניים קודם ומצבים נוירולוגיים שונים.

הבדל חדש בין האישונים, במיוחד עם צניחת עפעף, כפל ראייה, כאב ראש או כאב צוואר חדש או תסמינים נוירולוגיים נוספים, מצריך הערכה רפואית בהקדם.

שדה הראייה הוא כל המרחב שאנו מסוגלים לראות כאשר המבט מופנה לנקודה מסוימת. פגיעה בשדה הראייה יכולה להיגרם ממחלות של העין ועצב הראייה, אך גם מפגיעה במסלולי הראייה במוח.

פגיעה בשדה הראייה יכולה לנבוע ממחלות עיניות, כגון גלאוקומה ומחלות רשתית, או ממחלות נוירואופטלמולוגיות ונוירולוגיות הפוגעות בעצב הראייה או במסלולי הראייה במוח. בין הסיבות הנוירולוגיות ניתן למצוא מחלות של עצב הראייה, לחץ על מסלולי הראייה, גידולים באזור בלוטת יותרת המוח, אירועים מוחיים וגידולים מוחיים.

לדפוס הפגיעה בשדה הראייה יש חשיבות רבה והוא עשוי לסייע בקביעת מיקום הפגיעה. בהתאם לממצאים ייתכן צורך ב־OCT, הדמיית MRI או בדיקות נוספות.

מערכת הראייה שלנו כוללת לא רק את העיניים, אלא גם את המוח, הקולט ומעבד את המידע הראייתי ומאפשר לנו להבין את התמונה שאנו רואים. חלק ניכר מהמוח – כשליש – מעורב בתפקודי הראייה ובעיבוד מידע חזותי. לכן, מחלות של המוח ומערכת העצבים המרכזית יכולות להתבטא בהפרעות ראייה, ולעיתים הפרעת הראייה היא אחד הסימנים הראשונים למחלה.

בין המצבים העלולים להשפיע על הראייה: אירועים מוחיים, גידולים מוחיים וגידולים באזור בלוטת יותרת המוח, מחלות דלקתיות ודמיאלינטיביות כגון טרשת נפוצה, מחלות המשפיעות על עצבי הגולגולת ותהליכים הגורמים ללחץ על עצב הראייה או על מסלולי הראייה.

הבירור הנוירואופטלמולוגי משלב בדיקת עיניים עם הערכת תפקודי הראייה ובדיקה נוירולוגית ממוקדת. אופי ההפרעה הראייתית עשוי לסייע בזיהוי ובמיקום האזור הפגוע לאורך מסלולי הראייה ובמוח.

לעיתים קיימת ירידה בראייה שאינה מוסברת על ידי ממצאים בבדיקת העיניים הרגילה. במקרים אלה ייתכן שמקור ההפרעה אינו בעין עצמה, אלא בעצב הראייה, במסלולי הראייה או במוח.

בירור נוירואופטלמולוגי יכול להתאים כאשר קיימת ירידה בחדות הראייה ללא הסבר ברור, הפרעה בראיית צבעים או בשדה הראייה, אי־התאמה בין תלונות המטופל לבין ממצאי בדיקות העיניים או חשד שמקור ההפרעה הוא בעצב הראייה או במערכת העצבים.

מומלץ להגיע לבדיקה עם בדיקות עיניים קודמות, שדות ראייה, OCT ובדיקות הדמיה שבוצעו בעבר, כדי לאפשר השוואה והערכה מלאה ככל האפשר.